WiMAX
 | |
| סוג |
ארגון  |
|---|---|
| מקור |
IEEE 802.16d |
  | |
WiMAX (ראשי תיבות של Worldwide Interoperability for Microwave Access) הוא קבוצה של תקנים לתקשורת אלחוטית לטווחים בינוניים, המבוססים על תקני IEEE 802.16. התקן הוא חלק מקבוצת תקני ה-IEEE 802 של ארגון ה-IEEE, העוסקים ברשתות מקומיות (LAN) ורשתות עירוניות (MAN) ומתמקד בנקודות גישה המספקות שירותי תקשורת נתונים אלחוטית בפס רחב, באמצעות תקשורת בגלי מיקרו לטווח ארוך.
פיתוח התקן וכשלונו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפיתוח של תקן ה-WiMAX החל באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 בתמיכה של חברת אינטל. תקן ה-WiMAX תוכנן כשיפור ("הדור הבא") של תקן ה-Wi-Fi הנפוץ, אשר מאפשר העברת נתונים ברשת מקומית (LAN) למרחקים קצרים (עד עשרות מטרים). מקדמי התקן שאפו לאפשר חיבור אלחוטי למרחק של עד 50 קילומטר. ניסויים שנעשו מצביע[דרוש מקור] על טווח של עד 15 קילומטר בתנאים סבירים (היעדר מכשולים גדולים בדרך, מזג אוויר נאה). משדרי ה-WiMAX נקראים "תחנות בסיס" (base stations) והם דומים במהותם לתחנות הבסיס הסלולריות.
לתקן שתי גרסאות עיקריות, אחת בתדרים שמעל 10GHz ואחת בתדרים שבין 2GHz עד 10GHz.
חברות ישראליות, או חברות הקשורות לישראל היו מעורבות באופן נרחב בפיתוח התקן והציוד עבורו, בהם החברות אלווריון ואיירספאן נטוורקס (חברת ציוד תקשורת אמריקאית שהיה לה מרכז פיתוח בישראל) וביחד שתי החברות החזיקו ביותר מ-50% מהשוק העולמי[1]; וגם החברות ECI Telecom וסרגון נטוורקס[2]. הטכנולוגיה גם פותחה בשיתוף מרכז הפיתוח של אינטל ישראל בפתח תקווה, בראשות מולי אדן, ששילב אותו במעבדי סדרת סנטרינו[3].
למרות הערכות שהתקן יהיה מרכיב נכבד בתקשורת הסלולרית העולמית[4][5], הצלחתו בסופו של דבר הייתה מוגבלת ביותר. מלבד שימוש בו בטכנולוגיית AeroMACS, המשמשת לתקשורת בשדות תעופה ופריסה בכמה מדינות מתפתחות, רובם של ספקי התקשורת בעולם לא אימצו אותו[6]. זאת – בעיקר עקב העובדה שהתקן LTE היה המשך טכנולוגי לתקנים שהיו בשימוש נרחב[7]. כתוצאה מכישלון התקן הכנסות חברת אלווריון ירדו במהירות, היא צברה הפסדים של עשרות מיליוני דולרים ומונה לה כונס נכסים ביולי 2013[8].
ציפיות מהתקן
[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקן ה-WiMAX תוכנן להציב תחרות ישירה לטכנולוגיות הפס הרחב שהיו נפוצות בזמנו, בעיקר טכנולוגיות ה-ADSL וה-DOCSIS (האינטרנט בכבלים). תקן ה-WiMAX תוכנן לספק חיבור תשתית לאינטרנט וגם שירותי טלפוניית IP שיתחרו בשוק הטלפונים הסלולריים, ואף שירותי טלוויזיית IP[4] .
אף שישנם רבים שקשרו בין WiMAX לבין הדור הבא של הרשתות הסלולריות ("דור ארבע"- 4G), לצידה התפתחה טכנולוגית ה-LTE שלבסוף זכתה לתפוצה רחבה והפכה למזוהה עם 4G.
בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר הראשונה בישראל בה הופעלה טכנולוגית WiMax הייתה רהט, במסגרת ניסוי של חברת בזק[9], שהשתמשה בציוד של חברת אלווריון הישראלית (שפיתחה נקודות גישה, ציוד קצה, אמצעי ניהול ואפליקציות ל-WiMax)[10]. בינואר 2008 חוברה העיר שדרות למערכת בטכנולוגיית WiMax, במסגרת ניסוי של החברות 012 סמייל ואלווריון[11]. ב-5 ביוני 2008 הופעל ניסוי דומה של חברת מירס בשיתוף עם בזק בינלאומי בערים אשקלון (בה התבצעו ניסויים ביטחוניים ב-WiMAX) ותל אביב[12].
גם צה"ל פרס את הטכנולוגיה במסגרת פרויקט 'אפיק רחב' להקמת תקשורת רחבת פס להעברת נתונים, וידאו ושמע בהיקפים נרחבים; שהחליפה את מערכות הרד"ט (רדיו טלפון) הישנות[13]. בין השאר המטרה הייתה שניתן יהיה לספק תקשורת רחבת פס בין המפקדות לכוחות הנעים בשטח, ולהעביר שידורי וידאו מלאים בין הזרועות. זאת, כדי שמפקדי השטח של צה"ל יוכלו לקבל תמונה אחת, כוללת ומערכתית על זירת הקרב בזמן אמת[14].
משרד התקשורת וחברות הסלולר ייאלצו גם להתמודד עם הופעתם של שירותי שיחה שלא שילמו רישיון מפעיל. בסוף נובמבר 2008 הודיעו במשרד התקשורת על צעדי אכיפה שיינקטו כנגד חברות ששוכרות בזול חבילת רוחב פס, ומשתמשות בה בשיטת ה-Callback כדי להעביר שיחות VoIP בינלאומיות[15].
בתחילת 2009 משרד התקשורת במסגרת פרסם מכרז להקצת תדרים בתחומים 2.5 ג'יגה-הרץ, 3.5 ג'יגה-הרץ ו-3.7 ג'יגה-הרץ עבור שירותי WiMAX[16].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- WiMAX, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ אלווריון זכתה עם איירספאן בחוזה של 50 מיליון דולר מטלקום סרביה, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2003
שמואל שוסטר, מתחרותיה של אלווריון זכו בחוזה בשווי 100 מיליון דולר במכרז WiMAX ביפאן; המניה נופלת בכ-6.2%, באתר TheMarker, 3 במרץ 2008 - ↑ אמיתי זיו, חוזה של עשרות מיליוני דולרים ל-ECI, אלווריון וסרגון, באתר TheMarker, 15 ביולי 2008
- ↑ עודד חרמוני, האיש מאחורי הסנטרינו, באתר TheMarker, 26 ביולי 2005
עודד חרמוני, אל תגידו פנטיום inside תגידו סנטרינו inside, באתר TheMarker, 11 במאי 2005 - 1 2 ערן גבאי, "אם אין לך יתרון ידע, או שהיתרון הזה כבר לא משמעותי - אכלת אותה" - ישראל היא מעצמת פיתוח טכנולוגיית ה-WiMax בעיקר בזכות מרכזי הפיתוח של אינטל ואלווריון, אלא שבצמרת יש גם סכנות, באתר הארץ, 9 ביולי 2007
- ↑ שמוליק שלח, "אם פיתרון ה-WiMax יצליח, מצבה של אינטל בישראל יהיה לא רע, בלשון המעטה", באתר גלובס, 24 ביוני 2007
שירי חביב, "יש הרבה פעילות בתחום של ה-WiMAX, ואלווריון תהיה אחת הנהנות העיקריות", באתר גלובס, 23 באוקטובר 2007 - ↑ נחמה אלמוג, בכיר באלקטל-לוסנט: ה-WiMax הפסיד ל-LTE, באתר "אנשים ומחשבים", 7 בפברואר 2010
- ↑ יוסי הטוני, שאול כץ, משרד התקשורת: "טכנולוגיית ה-WiMAX אינה יכולה להתחרות ב-LTE", באתר "אנשים ומחשבים", 6 בספטמבר 2009
- ↑ אמיר טייג, אלווריון הפסידה במלחמה על התקן, באתר TheMarker, 15 ביולי 2013
- ↑ הדר חורש, בזק החלה בניסוי ברהט בטכנולוגיית WiMax לאינטרנט אלחוטי בפס רחב, באתר הארץ, 30 באוגוסט 2005
- ↑ עומרי כהן, אלווריון סיפקה לבזק ציוד WIMAX לניסוי באספקת אינטרנט מהיר אלחוטי למגזר הבדואי בנגב, באתר TheMarker, 15 בספטמבר 2005
- ↑ אמיתי זיו, החל מאתמול מתקיים בשדרות ניסוי שבודק את טכנולוגיית ה-Wimax החדשנית, באתר TheMarker, 9 בינואר 2008
רועי גולדנברג, 012 תספק WiMAX למוסדות בשדרות, באתר גלובס, 19 בספטמבר 2007 - ↑ אמיתי זיו, משרד התקשורת אישר הרחבת ניסוי ה-WiMax גם לעיר אשקלון, באתר TheMarker, 10 ביוני 2008
- ↑ ערן גבאי, תדיראן קשר זכתה בפרויקט צה"לי לפריסת WiMax בעסקה שהיקפה, בשלב ראשון, כ-70 מיליון שקל, באתר הארץ, 11 במאי 2006
- ↑ ערן גבאי, לקחי מלחמת לבנון השנייה: יתבצע שינוי ארגוני בפעילות ובניהול אגף התקשוב בצה"ל בחירום, באתר TheMarker, 6 ביוני 2007
- ↑ נחמה אלמוג, משרד התקשורת פרסם את מדיניות ה-WiMAX שלו; מירס ו-012 – מחוץ לשוק ה-WiMAX הנייד, באתר "אנשים ומחשבים", 1 במרץ 2009
- ↑ אבי בליזובסקי, משרד התקשורת יקצה בקרוב תדרי WiMAX, באתר "אנשים ומחשבים", 12 בפברואר 2009
תקני IEEE
 | |
|---|---|
|
|