הרב עקיבא כרמי, ששימש כרבה של קריית שמואל במשך כ-60 שנה, קבע עיקרון בבית הכנסת שלו בקריה החיפאית, לפיו כל מי שלא שירת בצבא לא רשאי לקבל עלייה לתורה. התפישה הציונית הדתית הגאה הזאת הייתה צריכה לעמוד מול עיניהם של מנהיגי ורבני הציונות הדתית דהיום.
הנהגות אלה של הרב כרמי לימדו על המהות האמיתית של היכולת לשלב בין אהבת התורה והעם, והצורך לשאת את החברה הישראלית והמדינה בכל מטלותיה והגשמת ערכיה. במקום זאת, אנו שומעים שפה רפה "המגנה" את אותו רב חרדי שקורא לבניה של יהדות פאר זו "פושעים, רוצחים", ושאר מחמאות למי שנתנו את חייהם למדינה בשעותיה הקשות ביותר.
המנהיגות הדתית לאומית הייתה צריכה לקום ולהכריז: נגמרה תקופת האפולוגטיקה! איננו צריכים להתנצל בפני מי שרואה בפלא שאינו מובן מאליו, אלא מכשיר תועלתני להשגת כספים ומשאבים, ומאידך איננו תורם דבר כאשר המדינה זקוקה לו יותר מכל - כוח אדם שיגן על גבולותיה מול שבעת השפיפונים המנסים להוריד את המדינה ולאבד את אנשיה.
סיפור היסטורי מספר על הנשיא טרומן, שתמך בהקמת המדינה למרות ההתנגדות של הפנטגון ואנשי הבית הלבן ומשרד החוץ האמריקני באותם ימים. הם אפילו הזהירו שהוא ייקרא "היטלר שני", שכן מה שלא הספיק היטלר לעשות להכחדת העם, יעשו מיליארד מוסלמים שיעלו על המדינה שבחיתוליה וישלימו חלילה את המלאכה.
טרומן השיב למבקריו כי לאורך כל ילדותו ונעוריו קראה אימו באוזניו, ערב ערב, פרק בתנ"ך שממנו למד על העמידה של עם ישראל בארץ ישראל, ואם הגיעה זכות לידיי לסייע לו, אעשה זאת במלוא האחריות. עבור החרדים, גם קביעה עצומה זו שאינו מבני ברית איננה אומרת דבר. עבורם, להיות כאן בארץ ישראל הוא ממש להיות כמו תחת ממשלה אחרת על פני הגלובוס.
שם הם יברחו מחומה, וגם כאן יפעלו באותו דגם. לכאורה, יצהירו מנהיגיה שלימוד התורה הוא שווה ערך לגיוס ולשירות צבאי, אבל בתוכם יגידו את האמת שאסור לשפוך דם עבור מדינה שאיננה מדינת הלכה. לשיטתם, מותר לעבור על דברי תורה ברורים כמו "וחי אחיך עמך", כמו "לא תעמוד על דם רעך", כמו "חתן וכלה שיוצאים מחופתם כדי להילחם במלחמת מצווה", וכמו ההתעלמות מכך שכל קטגוריה בתורה מדברת על יוצאי צבא שכוננו בגופם את ביטחון ישראל. הציונות הדתית הייתה צריכה לזקוף גוו, ולהציג את גדולי התורה שלה שיודעים לשלב בין ספרא לסייפא, יודעים להטמיע את המודרנה בעולם עתיק יומין וליצור עולם הרמוני, ערכי ונתינתי לישראל ולעולם היהודי כולו.
חיילי חטיבת חשמונאים
(צילום: שלו שלום)
צריך להחזיר את השם מפד"ל, שכן אבות התנועה ידעו לסנתז בין מכמני העבר וההוויה החלוצית העכשווית, שהציבה אתגרים על ההגנה על הארץ, התיישבות, חינוך והקמת דור שרואה בכך אידיאלים שצריכים לקרום עור כאן ועכשיו. להעניק פטור גורף ממעצר של המשתמטים זוהי יריקה בפרצוף האומה, וכל מי שמקריב והקריב למענה.
היה ראוי להתפכח, להציג אידיאולוגיה אמיתית בעוד מועד ולא לתת לוונדליזם הזה להשתולל בראש חוצות, לשים קו ולהגיד – עצור! אפשר גם בלעדיהם להקים כאן את החלום של יהדות בריאה, תורמת ומגשימה.
קביעתו ההלכתית של הרב עקיבא כרמי צריכה לעמוד מול עינינו בגאון ובתפארת.
ד"ר שבתאי לובל כיהן כמנכ"ל אוניברסיטת בר-אילן, ושאול מייזליש הוא עיתונאי וסופר. שניהם אנשי הציונות הדתית
