כשמדברים על געגועים למטבח של אמה, אצלנו שמור מקום של כבוד פירוגי. אותו כיסון ממולא, שאפשר למצוא מהמזרח עד לקצות מערב, זכה אצלה לשלוש מליות: פירוגי תפוחי אדמה, פירוגי גבינה מתוקה ופירוגי בשר שמוכר כקרפלעך.
פסטה מלאה כל טוב מהשפע שנמצא בימים אלה במרכולים ובשווקים: דלעת יפנית, זוקיני, כרישה ועגבניות שרי. אפשר להוסיף, או לגרוע, לפי מה שמוצאים ביום ההכנה
אורה קורן
את הדלעת היפנית הזו מצאתי לראשונה בסופר, ולא יכולתי שלא לקחת אותה. היא נוחה יותר לחיתוך מהדלעת והדלורית, ויתרון נוסף לה הוא שקליפתה אכילה. החלל בתוכה גדול, וזה די מאכזב, אבל הטעם מפצה. מי שרוצה הרבה ממנה, כדאי שיקנה מיד שתיים.
מה צריך?
1 דלעת יפנית (או דלורית)
3 זוקיני
1 כרישה
30 עגבניות שרי תמר
2 כפות שמן זית לדלעת
שמן זית לטיגון
2 כפות סילאן
תימין
מלח, פלפל
חצי אריזת ספגטי מס' 1 או 3 (דק)
את הספגטי שלי אני אוהבת כמעט בכל צורה, ומצד שני גם עדשים. תהיתי אם ניתן לשלב בין שתי אהבות כאלה, ובשבת האחרונה כיכבו במנת הספגטי שלי עדשים שחורות וירוקות והתוצאה היא נפלאה.
מה צריך?
1 חבילת ספגטי (500 גרם)
חצי כוס עדשים ירוקות
חצי כוס עדשים שחורות
1 שימורי עגבניות מקולפות (400 גרם)
רסק עגבניות מדולל במים - לפי הצורך
בצל יבש
חצי ראש שום
כחצי פלפל צ'ילי ירוק/אדום חריף
מלח, פלפל
סוכר - לפי הצורך
שמן זית
שתי עבירות עשיתי על כללי הטקס האיטלקיים הנוגעים להכנת הניוקי. במקום לרכך אותו במקום נטול לחות, כמו בתנור על מצע של מלח גס, בישלתי אות�� במים (עם הקליפה). ובמקום להשתמש בקמח רגיל, הוספתי אבקת אפיה.
את תפוחי האדמה מעכתי למחית עם מכשיר שנראה כמו מועך שום גדול. היתרון שלו על מכשירים אחרים הוא, שאין סיכוי שהוא יגרום לתפוחי האדמה להוציא עמילן ולהפוך לעיסה דביקה, כמו שקורה כשמתעסקים איתם יותר מדי זמן.
התוצאה שקיבלתי הייתה ניוקי מושלם, לטעמי. לא רך מדי, לא קשה מדי, במרקם אוורירי. שידכתי אותו לרוטב עגבניות טריות, פיזרתי מעל פרמזן, כולנו התמקדנו בצלחות ולאחר כמה גרגורי הנאה חוסלה כל הכמות, בלי להשאיר סיכוי לארוחה של מחר.
מה צריך?
1 קילוגרם תפוחי אדמה (קליפה בהירה)
350-400 גרם קמח רגיל
1 כפית אבקת אפייה
1 חלמון
מלח, פלפל (או אגוז מוסקט מגורר)
היינו ארבע חברות ברכב הוותיק שלי, כשהוא כמעט ויתר על אחת העליות בדרך לביתה של פנינה, השוכן בקצה ההר בכפר מראר. לאחר התאוששות קלה הוא זינק בעלייה כמו חדש, והתמקם לצד הבוסתן שנחבא בין בתי הכפר.
מהחלון שבקומה השנייה נפנפה לנו פנינה בחיוך רחב, ומיהרה לרדת לפתוח את הדלת. נכנסנו לעולם קולינרי דרוזי, שיצאנו ממנו אחרי כמה שעות מענגות. איך קיבלה את השם העברי פנינה ומהן קורות חייה, תוכלו לשמוע ממנה, על כוס קפה, שאיתו היא מקבלת את אורחיה ונפרדת מהם. אל תחפשו אותה בצילומים, היא ביקשה לא להצטלם.